החלטה בתיק בר"ע 54682-05-12

1.     לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (הנשיאה אפרת לקסר; ב"ל 41843-11-10, ב"ל 7959-12-10), בו התקבלו ערעורי שני הצדדים על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בעניין אסירי ציון מיום 17.10.2010 (להלן - הוועדה), אשר קבעה למבקש 28% נכות לצמיתות.

2.     המבקש הוכר בשנת 2009 כאסיר ציון, עקב שהותו במאסר באתיופיה, טרם עלייתו ארצה בשנת 1984. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי למבקש לא נותרה נכות. הוועדה מושא בקשה זו שמעה את טענות ב"כ המבקש, עיינה בבדיקות שהומצאו לה, ערכה למבקש בדיקה אורטופדית ובדקה את צלקותיו, וקבעה כי היא מקבלת את כל חוות הדעת שניתנו לה, בתחום הנוירולוגי, הנפשי והאורולוגי. הוועדה קבעה למבקש 10% נכות נוירולוגית בגין כאבי הראש, 10% נכות בגין הצלקות, 10% נכות בגין הליקוי בעמוד השדרה המותני, 0% נכות בתחום האורולוגי ו-0% בתחום הנפשי, ובסך הכל 28% נכות.

3.     שני הצדדים ערערו על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי. המוסד ערער בטענה כי הוועדה והמומחים מטעמה לא התייחסו לשאלת הקשר הסיבתי בין הנכויות שנקבעו לבין תקופת מאסרו של המבקש, ואילו המבקש טען כי הוועדה כלל לא דנה בליקוייו בתחום הנפשי. 

4.     בית הדין האזורי קיבל את שני הערעורים, וקבע כי אכן הוועדה כלל לא התייחסה לשאלת הקשר הסיבתי, במיוחד שעה שהמבקש עלה לארץ בשנת 1984 ואילו הוועדה דנה בעניינו בשנת 2010. עוד קבע בית הדין כי היה על הוועדה לנמק מדוע היא מקבלת את חוות הדעת שניתנה לה בתחום הנפשי, וזאת לא עשתה. משכך החזיר בית הדין האזורי את עניינו של המבקש אל הוועדה על מנת שתתייחס לשני העניינים האמורים.   

5.     המבקש הגיש בקשה למתן רשות הערעור על פסק הדין האזורי, וטען כי משהוכר כאסיר ציון ומשתביעתו הוגשה בשל הליקויים שנגרמו לו עקב מאסרו, ברור שישנו קשר סיבתי ביניהם. ב"כ המבקש ציטטה בבקשתה מפרוטוקול הוועדה בניסיון להראות כי אכן הייתה התייחסות של הוועדה לשאלת הקשר הסיבתי, והדגישה כי מדובר בעינוי דין למבקש שהגיש תביעתו להכרה כאסיר ציון כבר בשנת 2004.

6.     לאחר שעיינתי בטענות המבקש ובכלל החומר המונח לפניי, לא מצאתי כי נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי המצדיקה התערבות בית הדין. ראשית ייאמר, כי הציטוטים אותם מצטטת ב"כ המבקש הם מתוך נימוקי הערעור שלה המצוטטים בפרוטוקול הוועדה, ומתוך דבריה שלה לוועדה, ואין הם דברים שקובעת הוועדה עצמה. ואכן, בדיוני הוועדה ואף בחוות הדעת שניתנו לה, למעט אולי בתחום האורולוגי שם נקבע קשר סיבתי מחמת הספק, אין כל דיון בשאלת הקשר הסיבתי בין הליקויים לבין מעמדו של המבקש כאסיר ציון. בעניין זה יוער, כי הציטוט שמביאה ב"כ המבקש מחוו"ד הנוירולוג לפיו "היועץ מקבל פרטים אנמסטיים שמסר התובע- חבלות ראש חוזרות" כלל אינו עוסק בשאלת הקשר הסיבתי, אלא בפירוט תסמיניו של הליקוי הנוירולוגי ממנו סובל המבקש. יוזכר, כי בסעיף 1 לחוק התגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, התשנ"ב - 1992, מוגדרת "נכות" כ" איבוד או צמצום של כושרו של אדם לפעול ... כתוצאה מחבלה, ממחלה או מהחמרת מחלה שנגרמו בתקופת מאסר, מעצר או הגלייה". מכאן שחובה על הוועדה לדון בשאלת הקשר הסיבתי בין הליקויים מהם סובל המבקש לבין תקופת מאסרו.

באשר לטענת עינוי הדין ייאמר כי ממילא עניינו של המבקש מוחזר אל הוועדה לצורך הדיון במצבו הנפשי, כך שהטענה בעניין זה אינה ברורה. 

7.     סוף דבר - הבקשה נדחית. עניינו של המבקש יוחזר אל הוועדה על מנת שתדון בהתאם להוראות פסק הדין האזורי. אין צו להוצאות.

ניתנה היום,ח' תמוז התשע"ב (28 יוני 2012), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: